העומס הכלכלי בישראל יוצר סיכונים פוטנציאליים שהוא מהווה לסביבה, לבריאות הציבור ולבטיחות.
עומס התנועה בישראל גדל משמעותית בעשורים האחרונים עקב גידול אוכלוסין, התפתחות כלכלית ועיור. כתוצאה מגידול זה, זיהום אוויר מכלי רכב הפך לבעיה סביבתית גדולה. נמצא כי רמות איכות האוויר חורגות מההנחיות של ארגון הבריאות העולמי הן לאוזון (O3) והן לחלקיקים (PM).
מזהמים אלה קשורים למחלות בדרכי הנשימה כגון אסטמה, ברונכיטיס ואפזמה, תוך שהם תורמים גם לשינויי האקלים. יתר על כן, עומסי תנועה הם נושא שמשפיע לא רק על נוסעים אלא גם על עסקים על ידי השפעה שלילית על התפוקה והיעילות, בתוספת זמן נסיעה וכן עלויות הקשורות לתחזוקת כבישים ותשתיות.
בטיחותם של הולכי הרגל, רוכבי האופניים והנהגים נפגעה גם בשל התנועה המוגברת. מספר גבוה יותר של כלי רכב בכבישים מגדיל את הסבירות להתנגשויות שעלולות להוביל לפציעות חמורות או למוות. בנוסף, תשתית כבישים לא מספקת כמו מדרכות צרות, מחסור בנתיבי אופניים ותאורה לקויה יכולים לתרום לסביבה מסוכנת להולכי רגל ורוכבי אופניים.
יועצי התנועה ממליצים שעל מנת לצמצם סיכונים אלה, חשוב שיינקטו צעדים להפחתת עומס התנועה בישראל. צעדים אלה חייבים לכלול הרחבת רשתות התחבורה הציבורית, קידום דרכי תחבורה חלופיות כגון רכיבה על אופניים והליכה, שיפור תשתיות הכבישים ואמצעי בטיחות, הצגת תוכניות חיוב גודש או תמריצים כלכליים אחרים להפחתת השימוש במכוניות ושיפור תקני פליטת כלי רכב. בעזרת אסטרטגיות יישום אפקטיביות, לאמצעים אלה יש פוטנציאל לשפר את איכות האוויר ובריאות הציבור, להפחית את העומס ולשפר את הבטיחות עבור הולכי רגל, רוכבי אופניים ונהגים כאחד.
אם ננקוט עתה בפעולות הנדרשות כדי להתמודד עם עומס התנועה בישראל, יש לנו הזדמנות להגן הן על הסביבה והן על בריאות הציבור, תוך שיפור הבטיחות בכבישים שלנו. חשוב שנפעל במהירות כדי להבטיח שהסיכונים הללו ימוזערו לפני שיהיה מאוחר מדי.
עומס או גודש תנועה הוא דפוס תנועה בכביש המתאפיין במהירויות נמוכות של כלי הרכב הנעים בכביש, הארכת זמני הנסיעה והגברת הצפיפות של כלי הרכב לאורך קטע כביש נתון. עומס תנועה מתרחש כאשר הדרישה לשימוש בכביש עולה על קיבולת התנועה של הכביש. בעת עומס תנועה קיצוני עשויה תנועת כלי הרכב לעצור כליל, מצב המכונה "פקק תנועה".
עומס תנועה נוצר כאשר קיימת אי התאמה בין כמות כלי הרכב הנוסעים בכביש לבין כמות התנועה שהכביש יכול להעביר באותו זמן, תופעה הנקראת גם צוואר בקבוק.
מצב זה נוצר בעקבות עלייה במספר הרכבים, או ירידה בקיבולת הכביש.
עלייה במספר הרכבים יכולה להגרם, בשעה שבה רבים נוסעים לכיוון מסוים, למשל בבוקר אל מרכזי תעסוקה, בערב ביציאה ממרכזי התעסוקה או בדרך לאירוע המוני. עלייה במספר הרכבים יכולה להגרם גם מעלייה כללית במספר הנוסעים, למשל לקראת חג משפחתי.
ירידה בקיבולת הכביש נגרמת לרוב על ידי חסימות זמניות, כגון: עבודות בכביש, מחסום משטרתי ותאונת דרכים.
עומס תנועה יכול להיווצר גם בנתיב הנגדי לנתיב שבו אירעה תאונה, בשל נהגים בנתיב הנגדי, אשר מאיטים את רכבם כדי לצפות במתרחש ומאחוריהם נוצר פקק. פקק זה מכונה ״פקק סקרנים״.
גורם נוסף לפקקים, אומר יועץ התנועה, הוא תרבות נהיגה לא נכונה. נהגים שנוסעים לאט בנתיב השמאלי, שנועד להיות נתיב מהיר לעומת הנתיב הימני, גורמים להאטה כללית בכל הכביש. לדוגמה: בכביש מהיר בו מהירות הנסיעה המותרת היא 100 קמ"ש, רכב שייסע בנתיב הימני במהירות של 80 קמ"ש יאלץ את שאר הנהגים לעבור לנתיב השמאלי. אך אם גם בנתיב השמאלי יש נהג שנוסע במהירות של 80 קמ"ש, דה פקטו מהירות הנסיעה בכביש יורדת, כלל הנהגים בכביש מאיטים בצורה ניכרת, ופקק תנועה שלם נוצר.
